IUGR או בתרגום עיכוב בהתפתחות העובר, הינו מצב רפואי שמצריך התייחסות רפואית דחופה של רופא מעקב ההריון. לעיתים רבות העיכוב מתגלה בשלבים מאוחרים של ההריון, מה שמצריך ביצוע בירור דחוף של הגורם למצב הרפואי על מנת שבפני ההורים יוצגו הנתונים די זמן לפני מועד הלידה. נהוג בספרות הרפואית לחלק את העיכוב בהתפתחות העובר לאחוזונים, כאשר עובר שנמצא מתחת לאחוזון 10 נכנס להגדרה של IUGR, והדבר דורש התייחסות מתאימה. במקרה זה, רופאי המעקב יבדקו אם המקור לעיכוב נובע מהקשר שבין האם לעובר, דהיינו בירור מיילדותי. במידה ויתגלה ממצא מיילדותי, כגון זרימות לא תקינות, חשד להיפרדות שלייה חלקית ועוד, הנטייה תהיה לבצע מעקב תכוף, וליזום לידה יזומה בשלב מוקדם יותר של ההריון. השיקולים יהיו החשש מפני נזק שעלול להיגרם לעובר כתוצאה מהקשר בין העובר לאם, שעלול להתפתח למצוקה עוברית שעלולה להביא למותו של העובר או לפגיעה נוירולוגית, לבין החשש מפני לידה מוקדמת של העובר וסיבוכים הנלווים ללידות אלו. כאשר מדובר על גיל הריון של שבוע 34 במשקל קרוב ל 2 קילו ואילך, תגבר הנטייה לילדו ולא לחשוף אותו לסכנה של מצוקה עוברית. חשוב לציין כי קיימות שיטות שונות לחישוב אחוזונים, כך שלעיתים בעוד שעל פי שיטה אחת, העובר אינו נכנס לאחוזונים הפתולוגיים המעידים על עיכוב בהתפתחותו, לפי שיטה אחרת, מדובר בעיכוב ברור בהתפתחות העובר. זו הסיבה שחשוב שהרופא המטפל יעדכן את האישה, באותם מקרים גבוליים (לדעתו), ויסביר לאישה שעל פי שיטות מדידה מקובלות ונפוצות אחרות המצב הרפואי של העובר מצריך בירור נוסף. לאחרונה משרדנו הגיש תביעת רשלנות רפואית בבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה כי חשש לעיכוב בהתפתחות העובר לא זכה להתייחסות מתאימה של הצוות הרפואי. באותו מקרה, טענותינו התקבלו במלואן, והתובעים זכו לפיצויים בסכום של מעל ל- 8.5 מיליון ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד שנפסק על ידי ביהמ"ש. באותו מקרה דובר על יולדת שביצעה מעקב הריון מלא, כאשר לקראת השליש השלישי של ההריון הייתה שבירה של אחוזי הגדילה והרופאים חשדו שהעובר סובל מעיכוב בהתפתחות התקינה של העובר (IUGR). הטענה של התביעה הייתה כי עיכוב התפתחותי כפי שהיה קיים רימז בין היתר על מום גנטי (כרומוזומלי), בנוסף לחשד המיילדותי שהיה צריך להישלל. ההגנה מצד שני טענה כי החשש היחידי היה מיילדותי (כלומר חשש שהעובר סובל ממצוקה בעובר), ולא היה לכאורה חשש למום גנטי. לצורך ביסוס קו ההגנה, הועלתה טענה כי על פי עקומות ישנות מהעקומות המעודכנות העובר לא נמצא ברף הנדרש להוכחת עיכוב התפתחותי של העובר. במסגרת חקירות המומחים של ההגנה, הוכח כי היה על הרופא לאמץ את הטבלאות המעודכנות ביותר של הדלוק משנת 1991 (מומחה בעל שם עולמי בתחום זה), שתאמו את ההנחיות של ההנהלה של קופת חולים, ובכל מקרה היה על הרופא להסביר לאישה גם במקרה שבו סבר שעל פי העקומות שהוא עובד על פיהן כי לעובר אין בעיה, כי על פי עקומות מקובלות אחרות, הדבר דורש בירור נוסף. באותו מקרה הראנו, כי כאשר קיים עיכוב בהתפתחות העובר, חובה גם לברר אם קיים מום כרומוזומלי, שבמקרה זה היה מוביל להמלצה למשפחה כי בנתונים הקיימים קיים סיכון גבוה מאוד שהעובר יסבול מנכות קשה, כפי שקרה בפועל. מכיוון שלא בוצעו הבדיקות הדרושות, נשללה מההורים האפשרות לסיים את ההריון אחרת, ולכן קיבל ביהמ"ש את התביעה במלואה ופסק כאמור סכום של מעל 8.5 מיליון ₪ בגין נזקיה של הקטינה.